אפרים שלא אהב סבון ומים / דעת שילוב אמנויות
ילד בשם אפרים, ישב עצוב בקצה החדר בגן.
חלק מהחברים שלו שיחקו יחד במשחקי קופסה שונים חלק ציירו וצחקו, וחלק היו בפינת הספרייה. ואף ילד לא רצה לשתף את אפרים במשחקים.
כשאימא שלו באה לאסוף אותו מהגן, אפרים סיפר לה הכול בבכי מר.
אפרים: “אף אחד לא שיחק איתי היום, אני שיחקתי לבד והיה לי מאוד עצוב.”
אמא: “קודם כל תפסיק לבכות ותסביר לי מה קרה ולמה אף אחד לא שיחק אתך? העלבת מישהו?”
אפרים הפסיק לבכות ובביטחון ענה: “לאאאא!!!”
אמא: “הרבצת למישהו?”
אפרים: קצת חסר סבלנות משיב “לאאאא!!! פשוט הם פחדו שאלכלך את המשחקים שלהם בידיים שלי” והושיט את הידיים לאימא שתראה.
אמא בבהלה : “או ואווי אפרים, הידיים שלך, הפנים, הבגדים? עכשיו ברור למה החברים לא רצו לשחק אתך. אנחנו חוזרים הביתה ואתה נכנס מיד להתקלח ודבר ראשון והכי חשוב – נצחצח שיניים
אפרים בבכי: “לא רוצה”
אמא: “מה זה ‘לא רוצה’ אנחנו אפילו לא מתווכחים אל זה. צריך להתקלח ולהחליף בגדים.
כל הדרך הביתה אפרים בכה והתעקש שלא רוצה להתקלח.
בבית אמא נעמדה מול אפרים התכופפה למטה וברוגע אמרה: “תכנס לחדר ותחשוב טוב על ההתנהגות שלך, תחשוב למה בעצם חייבים לשטוף את הידיים, לצחצח שיניים ולהחליף בגדים ועל הדרך תסדר את החדר שלך וכשיהיו לך תשובות אשמח שתשתף אותי. אני בינתיים מכינה לך את האמבטיה”
אפרים הוריד את הראש ועם רגליים מדשדשות נכנס לחדר.
הסתכל אפרים על החדר, על משחקי הקופסה, על הכדורים ועל הקוביות, הרכבת והמסילות היו מפוזרים בחדר. המיטה לא מסודרת והבגדים זרוקים על הרצפה.
אפרים: “אוף, לא מתחשק לי לסדר את החדר ואני לא להתקלח! ובטח לא לצחצח שיניים”
נשכב על השטיח, התבכיין ונרדם.
בחלום של אפרים הופיעה פיה בריאותה – פיית הבריאות. עם גלימה לבנה וזר פרחים לבנים על הראש. פיה יפהפייה וזוהרת שמאוד אוהבת ילדים נקיים ומסודרים.
הסתכלה הפיה בריאותה על אפרים שישן עם בגדים מלוכלכים, ידיים ופנים לא נקיות וריח מהפה,. הסתכלה על החדר הלא מסודר והנידה בראשה: “צק, צק, צק, צק, צק”. שלפה הפיה את השרביט הקסמים וסובבה אותה באוויר שלוש פעמים.
ו – נעלמה.
פתאום, הכול התחיל לזוז.
כרית התחילה להתלונן: “אני לא רוצה להיות הכרית של אפרים, הוא כל כך מלוכלך ומסריח לא נעים לי בכלל”.
קפצה מהמיטה על הרצפה וכמו צפרדע קפיץ, קפוץ, קפיץ, קפוץ נעלמה מהחדר.
שמיכה של אפרים התרוממה באוויר: “גם אני לא רוצה להיות השמיכה של אפרים, הוא ילכלך אותי עם הידיים השחורות שלו!” ועפה לה מחוץ לחדר ממש כמו שטיח מעופף.
המזרן נעמד על שתי קצוות כמו על הרגליים וחרק בקול נמוך: ” אני גם לא נשאר כאן. כשאפרים ילמד להיות נקי אני אחזור!” וצעד בנדנוד כבד מהחדר.
כל המשחקים, הצעצועים והבגדים של אפרים עלו באוויר כמו במשב רוח חזקה הסתובבו ועפו דרך החלון החוצה.
מחוץ לחלון נשמע קולה של הפיה בריאותה: ” עד שלא תלמד לשמור על סדר וניקיון שום דבר לא יחזור! ואם תמשיך להיות מלוכלך ומסריח אף אחד לא יסכים לשחק אתך!” – והחלון נסגר.
מרעש של סגירת החלון אפרים התעורר בבהלה והסתכל מסביב, החדר היה ריק. איפה הצעצועים, איפה הבגדים, איפה הכלים והספרים – שום דבר לא היה בחדר. רץ אפרים לשולחן ורצה לשתות מים, הכוס יחד עם צלחת החלו להתרחק ולהסתלק ממנו.
אפרים: “אני לא מבין, למה הכול בורח ממני?” – ישב על הרצפה וחשב: “אני רוצה את המשחקים שלי, כי אני אוהב לשחק בהם – אני מבטיח שאסדר אותם מיד אחרי שאסיים לשחק!
אני צריך את הבגדים שלי, איך אני אלך בלי הבגדים שלי? – אני מבטיח שאשמור אליהם, אקפל אתם ואסדר אותם יפה בארון!
איפה אני אשן? אני חייב את המיטה שלי – אני מבטיח שכל ערב אני אתקלח ואצחצח שיניים!”
אני חייב את הכוס והצלחת שלי! אני מבטיח שכל פעם לפני ארוחה אשטוף את הידיים עם סבון!”
אפרים: “אמא, אמא!!! אני מוכן להתקלח!!! בשמחה הודיע אפרים לאימא.
אמא: “יפה מאוד, בדיוק הכנתי לך אמבטיה עם מים.”
אפרים בכיף ובשמחה נכנס לתוך האמבטיה, הסתבן בכל הגוף ואפילו מאחורי האוזניים, חפף ראש, צחצח שיניים, התנגב, הסתרק והבטיח לאימא שהוא ישמור על המשחקים והבגדים שלו בסדר וניקיון, שכל בוקר וערב הוא יצחצח את השיניים וכל ערב הוא התקלח, כי סדר וניקיון זה חשוב לבריאות.
אפרים: ” ככה אמרה פייה בריאותה”.
אמא: ” מי זאת?”
אפרים: ” אמא, זאת פיית הבריאות! היא אמרה שסדר וניקיון זה חשוב מאוד!”
אימא: ” אאא מעניין אז ככה אמרה הפייה בריאותה?”
אפרים: ” כן. אני לא רוצה שכל הדברים פתאום ייעלמו לי מהחדר ושכל החברים שלי לא ישחקו איתי. וחוץ מזה זה חשוב מאוד כדי לשמור על הבריאות”
כשאפרים נכנס לחדר הוא ראה שכל הבגדים והמשחקים כולל הרכבת עם המסילות, המזרן, השמיכה והכרית ואפילו הכוס והצלחת חזרו למקום
אפרים שמח ומהר מאוד התחיל לסדר את החדר, החזיר את הצעצועים והמשחקים למקום, קיפל בגדים ונעליים.
והלך לישון..
הסתכלה הפייה, חייכה… ונעלמה.
בבוקר אפרים החליט לשים את הכובע האהוב עליו ומשקפיים והלך לגן ילדים.
כל הילדים בגן לא הכירו את אפרים ושאלו אותו אם הוא ילד חדש בגן?
אפרים: ” לא מה פתאום, זה אני אפרים!” – הוריד את הכובע , “אתם לא מזהים אותי?” – הוריד את המשקפיים : ” זה אני אפרים!”
ילדים: ” אאא נכון זה אתה אפרים! בוא תשחק אתנו!”
אפרים היה מאושר לקסם של הניקיון וחשב לעצמו – הפייה צדקה, עכשיו כשאני נקי ומסודר יש לי המון חברים.
